בחזרה לסיני, אחרי יותר מעשור!

בחזרה לסיני, אחרי יותר מעשור!

לפני כמה שבועות דיברתי עם כמה מטפסים על סיני. ואז אחד מהם (אמיר) שאל אותי: "בא לך לנסוע לטפס בהר הגבוה?"

בבת אחת, כאילו סכר נפרץ. עלו בי זכרונות של נופים, ריחות, אנשים ומסלולים. אמרתי כן, ונסענו.

היו כל מיני התלבטויות לגבי הנסיעה, המון אנשים שאלו אותי אם זה בטוח בסיני. התשובה הקבועה שלי היתה, נראה אם אני אחזור ואז תשאלו אותי שוב…

מסתובבות כל מיני שמועות שדאע"ש משתוללים שם וחוטפים תיירים. מסתבר, שהצבא המצרי פתח בפעולה נרחבת להשמדה של קיני דאע"ש (מה הראשי תיבות שלזה בכלל? דאולת איסלמייה משהו משהו?), בצפון סיני. מדובר על איזור מרוחק ביותר, כמה מאות קילומטרים. במבט לאחור, אני קיבלתי את הרושם שאם תהיה התחלה של התארגנות כזו בהר הגבוה או בחופים – הבדואים בעצמם ישחטו את מי שמתכנן לפגוע בפרנסה שלהם. אחרי הפיגועים של 2004 לקח יותר מעשור עד שהתיירים חזרו לסיני בכמויות שמאפשרות פרנסה.

חיפשנו טלפון של נהג מונית וסגרנו איתו על מחיר, אבל בסוף עברנו את הגבול עם האוטו הגרוטאה שלי. זה זול ופשוט (פרטים בסוף הפוסט).

אמיר והגרוטאה שלי על רקע הפיורד

כבר במעבר הגבול התחלתי להתרגש. ועם הנסיעה לסנטה, לאורך הדרך צצו לי תמונות מהעבר שהתלבשו על מה שראיתי ממש: אי האלמוגים, הפיורד, ראס בורקא, נואייבע, הדייקים האימתניים שחוצים את הרי הגרניט, הבקעות של החול הלבן והדיונות, הכביש המשובש בדרך לסנטה ולבסוף – ההרים הנהדרים של איזור סנטה קתרינה – ההר הגבוה.

מייד, לפי התכנית, נסענו לחנייה שליד המנזר במטרה לעלות על מסלול סלאב קלאסי מעל המנזר: Miguel's beautiful sister. וכאן נכונה לנו האכזבה הראשונה: יש תחנת משטרה בכניסה למנזר, ואסור לטפס בצד הזה של הצפצפה. התווכחנו, ניסינו לתחמן – לא עבד. אי אפשר לטפס שם. עם דליל, בלי דליל – אי אפשר.

מאוכזבים פנינו לחזור לכפר ואז נזכרתי בג'בל באטה. הוא נמצא בואדי רחב ולא ממש מאוכלס מצפון לכפר, בדרך לכפר אבו סילה. היתה תחנת משטרה בכניסה לכביש הזה, אבל עם הגרוטאה שלי – נופפתי להם לשלום והם לא התייחסו. טיפסנו מסלול של 4 פיצ'ים, לא קשה, על סלע טוב. היה כיף. המסלול הוא ג'תרו טאל (כאילו יתרו, על שם חותן משה, אבל בעצם להקת הפרוג הבריטית).

נכנסנו לקאמפ של פרג' בוואדי שרייג', הוא לא היה שם, אבל קיבלו אותנו יפה. פרטים על המחנה – בסוף.

ביום הבא – קלאסיקה של סיני: ויה דל פאפא, המסלול שנפתח על ידי שני איטלקים בשנת 1978, ונקרא על שם האפיפיור ג׳יובאני פאולו הראשון. לא קשה, די ארוך (380מ׳ של טיפוס), עם השדרוג של יואב ניר (ז״ל) וחנינא קליא (יבדל״א) – טרברסת הידיים המפוארת, שמשום מה זכרתי בתור הרבה יותר ארוכה והרבה יותר קשה. היא הופכת להרבה יותר קלה כשיש קאמים, במקום רוקים וטריקמים שהיו לנו פעם. כך או כך – פיץ׳ מעולה!

בסיני אין צורך לגלוש על המסלולים כמעט אף פעם. לכל הר יש ירידה ברגל (לחלקם יותר מאחת). זה ממש נחמד, ואומר שגם אפשר לטפס עד החושך ממש, ולא לדאוג מהגלישות. הפלאטו העליון של ג׳בל הצפצפה מזכיר את המבוך של הפלאטו של ג׳בל ראם, רק בגרניט…

הירידה מהפלאטו העליון של הצפצפה. ברקע למטה אפשר לראות את הבוסתן הגדול של המנזר, ועל קו הרכס – את ג׳בל מוסא עם הקפלה שבראשו.
אחד הצעדים הקשים (הבודדים) על הדיוניסוס, ג׳בל נ׳סלע.

ביום השלישי הלכנו לג׳בל נ׳סלע, מעל המעיין המטפטף וטיפסנו את דיוניסוס. מסלול של שישה פיצ׳ים, בסדקים, ארובות וכל מיני כאלו. קצת בלוקים רופפים, כמה צעדים קשים, וזהו.

וביום הרביעי – חזרנו לג׳בל באטה למסלול נוסף, Stolen mirror, שהתחיל בריצה בחריץ קל, המשיך בפיץ׳ יפהפה עם חריצים ופוקטים ענקיים, וסיים בפיץ׳ קצר אך עבה של צעדי פייס מאובטחים לא משהו.

יום אחד עשינו טיול חקר קטן, בהר הגבוה. הלכנו לבדוק את ג׳בל נעג׳ה. מצאנו קיר של כ-400מ׳, תלול למדי, נראה סלע פגז, עם מבוך של סדקים שעולים עליו כל מיני מקומות. הטיפוס והירידה מהצד של וואדי תלעה הגדול, לא בצד של השביל הרגיל. זו המטרה לפעם הבאה…

הפייס המערבי התלול של ג׳בל נעג׳ה. 350-400מ׳ של סלע תלול…

כמה מילים על הטיפוס: יש לא מעט פוטנציאל לטיפוס בסיני, אבל הדור שלנו, הותיק, נשאר קרוב לכפר וחיפש קווים קלים ומאובטחים היטב. יצא שרוב המסלולים שטופסו היו ארוכים וקלים. במסלולים הקשים היה פיץ׳ אחד של 6c או של 7a. וזהו.

הדור הצעיר והחזק של היום יכול לפתוח דברים תלולים ומתמשכים, לבלט קטעים לא מאובטחים. הכדור בידיים שלכם!

לסיום, כמה פרטים קטנים ושימושיים:

הלירה המצרית עברה פיחות נוראי והשער הוא 5ל״מ לשקל. הכל מאד זול! אפשר לקנות אוכל בחנויות בכפר, והפיתות של המאפייה – ה״Bokery״ הזכורה מימי עבר, מעולות כמו תמיד.

מומלץ להתארח במחנה של פרג׳ – Desert Fox camp. המחנה נמצא כקילומטר לפני הכפר, מצד שמאל, במפתח של ואדי שרייג׳. המחנה הוא מעין קמפינג, עם חדרים ומקלחות. בסך הכל – ברמה (כמעט) אירופאית. יש מים חמים (אבל זרם לא חזק – בכל זאת מדבר…), מטבח מאובזר עם גז וכלים לבישול ולאוכל, מיני-מטבח לקפה ותה, ווי-פיי (סיסמה – 12344321). המקום נקי ומרווח ברמות שלא הכרנו בראם מעולם!

הצוות רובו דובר עברית טובה, והאחרים – אנגלית. כל הזמן מספרים לנו שהם מעדיפים ישראלים שיבואו לכמה ימים ולא צרפתים, גרמנים או אמריקאים, שבאים לחצי יום, עולים על ג׳בל מוסא ועפים משם. לא ברור אם זה מה שהם חושבים שאנחנו רוצים לשמוע, אבל סופר נחמד שם.

לינה במחנה של פרג׳ עולה 50ל״מ (10₪) ללילה בחדר, 40ל״מ ללילה בחוץ. יש מזרונים ושמיכות, ואפילו כמה אוהלים לשימוש האורחים.

מי שאין לו כוח לבשל – ארוחת בוקר במחנה עולה 35ל״מ, וארוחת ערב – 50ל״מ לאדם. תה – בחינם וכמה שרוצים.

בניגוד למה שהיה פעם – עכשיו לכל מקום צריך דליל. דליל עולה 400ל״מ (כ-80₪) ואפשר לצרף זוגות… דליל יכול לחכות לכם עם תה, לעזור לסחוב ציוד וכו׳. המחיר כולל הקפצה (אם צריך) שעוקפת את המחסומים המצרים.

אני ממליץ לסגור הכל מול פרג׳. יש לו גם עצות טובות באופן כללי, ורעיונות איפה עוד אפשר לטפס – יותר רחוק מהכפר: אבו מחשור, ג׳בל בנאת, ועוד…

כמה קישורים:

מדריך סיני באנציקלופדיה של הטיפוס

המדריך ההיסטורי של אנדריאה (זהירות – קובץ פידיאף גדול)

איך עוברים עם האוטו, מדריך מדוייק למדי

טיפוס בסיני, מסלול על ג׳בל נעג׳ה – חלק ראשון (קישור לחלק השני בסוף)

מפה של ההר הגבוה

Leave a comment

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *